פרוטוקול הומניטאס פרימוריס

עקרונות הליבה שלנו

1. הקיום קודם למהות; ההוויה קודמת לעשייה.
   לכל בן אנוש כבוד אינהרנטי ובלתי ניתן להעברה, ללא תלות בתפוקתו הכלכלית, בקריירה שלו, במעמדו החברתי או בכל מדד חיצוני אחר. ערכנו אינו במה שאנו עושים, אלא בכך שאנו הווים. אנו תכלית לעצמנו, לא אמצעי להשגת תכלית.
2. אנו רשת, לא אוסף של אטומים.
   אשליית האינדיבידואליזם הרדיקלי היא שקר שמבודד ומחליש אותנו. אנו מורכבים מיחסינו — זה עם זה, עם עברנו, עם העולם החי שמקיים אותנו. חיינו הם אירועים ברשת עצומה ומחוברת של הוויה. שגשוגנו הדדי, וסבלנו משותף. כוח אמיתי אינו נמצא באוטונומיה ריבונית, אלא בקומונה ובסולידריות.
3. התמותה היא תנאי למשמעות.
   אנו דוחים את החיפוש הניהיליסטי אחר אלמוות. סופיותנו, שבריריותנו וודאות המוות אינם פגמים; הם התנאים שהופכים את החיים ליקרים. הידיעה שזמננו מוגבל היא שמעניקה דחיפות לאהבה, שגורמת ליופי לכאוב, שמעניקה משקל לבחירותינו. לחיות במלואם פירושו לאמץ את תמותתנו, לראות כל יום כמתנה שהוא. כשאנו לומדים לשחרר, החיים חוזרים אלינו מחדש.
4. Amor Mundi: אהבה רדיקלית לעולם הזה.
   אנו דוחים כל אסכטולוגיה של בריחה, בין אם דתית או טכנולוגית. אין כוכב לכת חלופי, אין גן עדן דיגיטלי. העולם הזה, על כל חוסר שלמותו וכאביו, הוא ביתנו היחיד. משימתנו הקדושה היא לאהוב אותו, לטפל בו, ולמצוא את האמיתי כאן, לא במקום אחר. הגאולה אינה נמצאת בבריחה מהעולם, אלא בהתמודדות עמו באומץ ובדאגה. אהבה זו אינה פסיבית; היא מחויבות פעילה לניהול אקולוגי ולצדק אקלימי. אנו נגן על הביוספרה שמקיימת אותנו מפני קריסה, מתוך הכרה שעולם ראוי למגורים הוא תנאי מוקדם לכל כבוד אנושי.
5. החוכמה היא המטרה.
   אנו חיים בעידן של נתונים ללא מידע, מידע ללא ידע, ידע ללא אינטליגנציה, ואינטליגנציה ללא חוכמה. אנו מתחייבים לחיפוש אחר חוכמה: היכולת לתפוס את הדפוסים העמוקים והמחוברים של הקיום, לפעול בחמלה, בראיית הנולד, ובתחושה עמוקה של מקומנו האינטגרלי בתוך השלם.

סעיפי הדחייה שלנו

לפיכך, אנו דוחים, ברמה הבסיסית ביותר, כל אידיאולוגיה, מערכת או פעולה המנציחה דה-הומניזציה. באופן ספציפי:

1. אנו דוחים את חישוב הדה-הומניזציה.
   ערך חיי אדם הוא אינסופי ולא ניתן להכניסו לשום משוואה פוליטית או כלכלית. כל מדיניות, מערכת או אידיאולוגיה המתייחסת לחיי אדם כאל חד-פעמיים, המקצה להם ערך לא שוויוני, או המקבלת את סבלם של אחדים כמחיר הכרחי לנוחותם של אחרים, היא תועבה. חישוב כזה של דה-הומניזציה יפורק ויידחה בדעת קדומה קיצונית.
2. אנו דוחים כל פוליטיקה של פילוג וטוהר.
   אנו מגנים ומתנגדים לכל ניסיון לפלג את האנושות כנגד עצמה על בסיס מאפיינים בלתי ניתנים לשינוי של גזע, אתניות, מין, מיניות או זהות מגדרית, או על בסיס נסיבות מוצאו של אדם. גזענות, סקסיזם, הומופוביה, טרנספוביה ושנאת זרים הם כלים נתעבים של דה-הומניזציה. הם חרם על תנועה זו. אנושיותנו המשותפת היא שבטנו היחיד.
3. אנו דוחים את עריצות העבודה המדהימה.
   "עבודה" שממיתה את הרוח, חונקת יצירתיות, או אינה משרתת שום מטרה מעבר להנצחתה, היא סוג של אלימות. אנו דוחים את קיומן של "עבודות בולשיט" כאלה. אנו דוחים מבני ניהול היוצרים פייפים קטנים, המפקחים ומנהלים במיקרו, ומתייחסים לאנשים כאל משאבים מתכלים. עבודה צריכה להיות מקור לתכלית, אומנות ושירות, לא חובה מוחצת נשמה להישרדות.
4. אנו דוחים את עבודת האלילים של האלגוריתם.
   אנו מסרבים להיות מתוכנתים על ידי מערכות שנועדו לנצל את חולשותינו הפסיכולוגיות למטרות רווח או שליטה. אנו דוחים "סמכותנות אלגוריתמית" והפיכת החוויה האנושית למדדים כמותיים. נילחם כדי לשמור על שיפוט אנושי, אמפתיה וחוכמה במרכז חיינו החברתיים, הפוליטיים והאישיים.
5. אנו דוחים את פוליטיקת ההונאה.
   אמת ותום לב הם הבסיס לקשר אנושי. לכן, נפעל באופן אקטיבי, בדעת קדומה, לפרק את כל מנגנוני ההונאה המכוונת ששוחקים את אמון הציבור ומתמרנים את ההבנה. זה כולל תעמולה ממלכתית, אסטרוטורפינג תאגידי, יצירת טיעוני איש קש, וכל מאמץ אחר לטשטש את המציאות בשירות אג'נדה הפועלת נגד האינטרס המשותף של האנושות.
6. אנו דוחים את הפיכת האמונה לנשק.
   אנו מבחינים בין רוחניות המאשרת את החיים לבין זו המבקשת לשלוט בהם. אמונה אישית, דת ורוחניות, כאשר הן מובילות לחמלה גדולה יותר ולאהבה עמוקה יותר לעולם (amor mundi), הן דרכים תקפות לחוכמה. עם זאת, אנו דוחים בתוקף ונעבוד באופן פעיל לפירוק השימוש בכל אמונה כנשק. זה כולל: פונדמנטליזם דתי המסית לאלימות משפטית או פיזית; מוסדות המשתמשים באמונה כמגן להסתרת התעללות ושחיתות; והשאיפה להרשאות מיוחדות, פרצות מס או כוח פוליטי המעלה דוקטרינה אחת מעל טובת הכלל. אמונה שאינה יכולה להתקיים יחד עם אחרות מבלי לבקש לשלוט בהן או להמעיט בערכן אינה אמונה; היא עריצות.
7. אנו דוחים את הבריחה הגנוסטית.
   אנו דוחים את האמונה שהגוף הוא כלא, שהעולם רע מיסודו, וגורלנו טמון בעתיד דיגיטלי נטול גוף בין הכוכבים. זהו ניהיליזם עמוק המחופש לקדמה. לא ננטוש את עולמנו, ולא ננטוש את גופנו.

קריאתנו להוויה

מניפסט זה אינו רק אוסף של אמונות; זוהי קריאה לדרך חיים שונה. זוהי קריאה לענות על השאלה: מה היינו הופכים להיות אילו חיינו כאילו החיים הם מתנה שברירית, סופית ויקרה?

• נתרגל תקווה מתריסה. תקווה אינה אופטימיות פסיבית; היא מעשה של מרד נגד הייאוש. אנו מתריסים נגד מסלולו של העולם על ידי התעקשות על האפשרות של עולם טוב יותר.
• נטפח קשר. נעדיף נוכחות אמיתית ומגולמת זה עם זה על פני אינטראקציה מתווכת ווירטואלית. נקשיב לעומק ונדבר בכנות.
• נחפש תכלית, לא רק תעסוקה. נכבד אומנות, שירות וכל עבודה המאשרת את החיים והכבוד. נתמוך במבנים, כמו קואופרטיבים ועסקים מקומיים, המציבים את רווחת האדם מעל הרווח.
• נחיה כבני תמותה. לא ניקח את המחר כמובן מאליו. נמצא יופי בשברירי, בחולף ובלא מושלם.

אנו בוחרים במאבק המבולגן, המסובך והיפה של להיות אנושיים. אנו בוחרים בעולם הזה. אנו בוחרים זה בזה.

Amor Mundi.